היית לי למבצר
כשחשבתי שהכל הולך להיגמר,
הארת את דרכי גם שהתפלשתי בעפר
לא נתת לי להישבר.
ויום אחד פשוט ביקשת
שאעזוב את החומות,
אני לרגליהן כבר נשחק
שעות, ימים ושבועות.
צופה למעלה לראותך בצוהר
אוליי תטי ליבך,
כי הרי יש בך רק טוהר
ובשל כך לא חשבתי אף פעם לעוזבך.
מדוע זה ביקשת שאעזוב
לחכות לך בחוץ בסערות,
עייפתי מלך לכתוב
הכל אני שומר במגרות.
לא אפרוץ את החומות
אלא אם כן אבקש את רשותך,
אשהה כאן בחוץ בכל ארבעת העונות
עד שתרשי לי להכנס שוב בשערך.
נכתב על ידי
running050, גבר בן 68 מחיפה, בתאריך 26/03/2012
(סיפור זה נצפה 3,286 פעמים)
