"זה לא אתה,זה הגורל"
מסתובבת לאחור ומפנה לי את גבה,
"רק רגע" אני קורא בקול
מספיק בכדי למשוך את תשומת ליבה.
היא מסתובבת שוב אלי בפנים כעוסות
"אז מה אם אני יפה ומושכת,
אתה לא מבין, מחשבותיי תפוסות!"
אני נרתע לאחור, לא רוצה לשחק איתה תופסת.
עוזב אותה לנפשה וממשיך בעסוקיי
מסתובב לי בקניון להנאתי,
לפתע קול מאחוריי
"סליחה אדוני, התקבל את התנצלותי?"
אני מסתובב כלעומת הקול
מזהה אותה מיד בעלת העור הצחור,
היא מתנצלת שוב ושוב
ומתיישבת איתי על הספסל האפור.
מזמין אותה להפוך בכוסות פלסטיק
מספרת לי למה כך צעקה עליי,
אני מרגיעה ומסביר שלא נעלבתי
ומזמין אותה לעוד קפה עליי.
הדקות חולפות ואני מביט בצבע עורה
מבין לליבה ולעצבנותה,
זה לא אני זה גורלה
מתעתע בי, מתעתע בה.