ירושלים, בואכה מאה שערים. אני רץ עם חבר להכרת מסלוליי ריצה בעיר ולספיגת האווירה שבריצה שם. אישה צעירה חרדית עוברת לידנו. לבושה נאה, פאה בגוון הבלונד לראשה. אישה יפה מאוד, מהודרת, מודרנית במידה רבה.אני מאט את ריצתי; חברי לריצה לא תופס בתחילה אך מיד שם לב למבטים שאני שולח לעברה. גם היא טורחת להסב מבטה אליי ואף מחייכת.בן זוגי לריצה אומר: "מבחינתם, חיוכה הוא מעין ניאוף, ועוד עם חילוני מובהק שכמוך." "הבט וראה כמה היא יפה! אפשר להבחין בחיטובי גוף יפים גם אם היא לא מתאמנת."האישה החרדית קצת משתהה, אולי קולטת חלק משיחתנו, ושוב מחייכת. אנו חולפים על פניה, בכיוון הליכתה. אני שוב מסב מבטי אחורה. האישה צועדת עם מבט אל פני האספלט. מרימה את מבטה אליי, מעט מחייכת, וממלמת. אני מצליח איכשהו לקרוא את שפתיה: "היה שלום, זר חילוני, אסורה אני עליך." חברי לריצה דוחק בי להתרכז בריצה לבל אפול. אני מתעשת וחושב: "עולם אחר,חיים שלמים אחרים, ירושלים."
נכתב על ידי
running050, גבר בן 68 מחיפה, בתאריך 24/04/2011
(סיפור זה נצפה 3,299 פעמים)
