"אתה צריך לעשות ילד!"
היא אומרת לי ומייחכת,
ואני מפנה ממנה מבטי ומביט בשלט
המורה על בעלי הכלבים לאסוף בשקית
את מה שעשה הכלב.
"סיפרת לי שגידלת ילדה בחו"ל"
היא מזכירה ושוב מחייכת,
והפעם מבטי מופנה אליה כבר לא בהול
והיא לידי מתיישבת:
"אשמח לשמוע ממך את הסיפור".
"אתה צריך לעשות ילד!"
ואני בגילי המתקדם עדיין חושב,
ולא מחפש להתחמק באף מקום אל מול שלט
אכן הזמן בעורפי נושף
וההכרה בכך שוקעת בתוכי כמלט.
ואני יושה לצידה ומספר לה על לוס אנג'לס
איך בכמה חודשים שלטתי בחייה של תינוקת,
איך עם אימה נהגתי להתעלס
והיא העניקה לי אהבה מלא העומק.
אך אני, ייצר הגעגועים לתפוח הגדול
השבתי פניה ריקם להצעת הנישואין,
והיא פתחה את ליבה במחול
כשהיא יודעת שלמחרת אארוז את המטלטלין.
ואכן כך היה והתינוקת גדלה,
שמה רוזה והיא הפכה לנסיכה
ואני הפסדתי אישה חסודה.
נכתב על ידי
running050, גבר בן 68 מחיפה, בתאריך 04/03/2012
(סיפור זה נצפה 3,150 פעמים)
