בליל הסדר הוא שוב יהיה לבד
אומנם עם המשפחה, אך בלעדיה;
הכסא הריק שיוכן לאליהו הנביא
שייך מבחינתו לה.
הם הבטיחו זה לזו שאת הפסח
יחגגו יחדיו,
אך הוא שוב יהיה לבד והכסא לצידו
יהיה ריק ומיותם.
הוא מדמיין כיצד לפתע היא נכנסת
בחיוך רחב וצחור שיניים
בשמלת התכלת והעשן שקנה לה
ובנעליי העקב התואמות.
כיצד היא תברך את בני משפחתו
במספר מילות העברית שלמדה,
תגחון לעברו ותנשקו בחום,
הפעם באנגלית.
כמה כמה הוא לראותה, והיא
מחכה לו שם, מעבר לים
ויודעת שהוא לא יהסס עוד זמן רב.
אך בליבו יש גם לאחרת
שיושבת פה בציון,
וחזהו מתרחב בנשימה עמוקה
כשהוא יודע שליבו נתון לזו שפה,
ורוצה הוא שהוא, היא והאחרת
תצאנה סוף סוף לחרות.
נכתב על ידי
running050, גבר בן 68 מחיפה, בתאריך 12/04/2011
(סיפור זה נצפה 3,173 פעמים)
