היא מגישה לי בטעות את כוס השמפניה
שממנה החלה לשתות,
"לא עיזבי" אני ממהר לענות
ועקבות קלים על שפתי הכוס ניכרים.
אני מצמיד שפתיי דווקא בנקודה בו נגעו שלה
ולוגם תוך כדי מחשבו אילו....
אילו היו אלה שפתיה ולא עקבות
וניחוח השמפניה מערבל את מחשבתי
כבועות העולות במעלה הכוס.
חוזרת אלי בהילוך פשוט יפה
אישה יפה ואני מרגיש קצת רפה
מסיים את המשקה בבליעה
והיא לידי כבר דוחפת עוד שתייה.
"אני לא נוהג כלל לשתות" אני מתגונן
"אך לכבודך אשיק עוד כוס וזהו"
והיא משיקה ואני נרעד
בועות המשקה עולות למעלה
וכך גם אצלי סף הרעד.
"האשיל הלילה את שמלת השיפון
ואחשוף את גופה את יפי השיזפון?
האשק לשפתיים אלו בתחושת צימאון?"
היא מביטה בי בחיוך מתרחב
ואני מרגיש שהמשקה את גרוני לפתע צורב
מתנצל עמוקות וממהר להתחפף
"מה חשבת לעצמך, הרי בעלה הוא זה שהלילה יתופף".
נכתב על ידי
running050, גבר בן 68 מחיפה, בתאריך 21/07/2011
(סיפור זה נצפה 2,886 פעמים)
