עומדת על אדמה רטובה
לא מגשם אלא מדמעות,
יחפה ולא מאמינה
הוא עזבה לאנחות.
עומדת על אדמה ספוגת זכרונות
שם בנו את ביתם היפה,
והדמעות אכן ניגרות
והכאב בלב אינו מרפה.
יצא הוא למילואים לשלושים יום
וביום הראשון התקלות,
הודיעה לה שלשום
על הקרב ועל ההתלקחות.
עומדת על אדמה רטובה
שוב לא תראה את פניו הלא מגולחים,
והיא מבכה את אובדנה
בדמעות הנספגות ברגבים.
נכתב על ידי
running050, גבר בן 68 מחיפה, בתאריך 24/08/2011
(סיפור זה נצפה 2,977 פעמים)
