ממעמקי מצולות היא עלתה באיטיות
לבל החנקן יחנוק את דמה,
אדוות גליה התנפצו אל חולות
כלל לא הפרו את הדממה.
בתחילה היססה אף חרצה לשונה
להעז גם העיזה,
חיפשה איך להעיר את דמה
ככובשת אותי הכריזה.
על מסילות דרכים שיקשקה היא בעוז
רצתה ללכת עד הסוף,
ואני הסתכלתי על חצי הכוס
ועליתי איתה אל החוף.
לא טעינו, היה זה נפלא באמת
זה היה אמיתי ולא היה צורך לבעוט,
לראות איך הכוס מתרוקנת
ומתמלאת שוב עד הסוף.
זה היה ונגמר ואולי עוד ישוב
כי אדוות הגלים עדיין על החוף,
כי למרות שהשאירה אותי חשוף
נתנה לי פתח הרבה לחשוב...
נכתב על ידי
running050, גבר בן 68 מחיפה, בתאריך 03/04/2011
(סיפור זה נצפה 2,813 פעמים)
