המקום: ניו יורק, קצה גשר וורזאנו בצד היוצא מסטטן איילנד, אחד מחמשת רובעי העיר. האירוע: מרתון ניו יורק 95, הרביעי מארבעת ריצות המרתון שרצתי בניו יורק. קו הזינוק. הקו הכחול. הצלחתי להגיע עד ראשוני הרצים והרצות הממתינים שם כ-20 דקות לפני הזינוק.
חלק מהרצים לא יכולים להתאפק ומשתינים בין הרצים, כרגיל בהמתנה ממושכת בריצות מרתון גדולות בעולם, במיוחד שמידות החום קצת מתחת ל-0 מעלות צלסיוס. אני הספקתי להטיל את מימיי לפני כן כדי שלא אצטרך לפלס, לאחר מכן, את דרכי חזרה אל קידמת חבורת הרצים והרצות האדירה, מה שמוציא מפיהם את מיטב ה"ברכות" המוכרות לאדם מימים ימימה.
אני מבחין בה בין כולם. קטנה, יפה וחטובה. ניראת רצה רצינית. מחפשת דבר מה. מבחינה במבטיי עליה. היא ניגשת אלי ואומרת: "שלום שמי ג'ניס, לא נעים לי, אבל תוכל לעשות לי טובה ולהסתיר אותי מעיני הרצים, אני מוכרחה לעשות פיפי." היא כורעת בישיבה תוך כדי שמפשילה את מכנסי הריצה שלה ותוך כדי אנחת רווחה. אני לא יודע למה אבל גם אני התכופפתי והבטתי בה, והיא פרצה בצחוק ואמרה: "או שלא ראית מימיך ערוות אישה או שאתה מחפש משהו."
"את מספר הטלפון אם אפשר" אני משיב.
"ובכן", היא אומרת הוא בטח לא בין רגליי, אבל אם תזכור אותו אוכל לומר לך."
יש לזכור, טלפונים ניידים היו אז בחיתוליהם, ואף אחד לא נהג להצמיד לזרועו את הטלפון כפי שנהוג היום בין בהליכה ובין בריצה. מה גם שלא היה לי במה לרשום.
וכך היה. היא מסרה לי אותו ואני התחלתי לשנן אותו, תוך כדי יריית הזינוק ובמהלך 42 הקילומטרים עד לנקודת הסיום, כשאני חוצה את קו הסיום קרוב לזמן שתיכננתי. אף לא לקחתי את המדליה שחילקו המתנדבות, אלא רצתי ישירות לתא טלפון סמוך כדי להשאיר לה במשיבון את שמי ומספר הטלפון שלי. וברגע שהגעתי לטלפון ושילשתי מטבע של רבע דולר פרח מספר הטלפון מראשי לחלוטין. ניסיתי להיזכר, אך הייתי עייף מכדי לזכור. ניגשתי אל נקודת הסיום וביקשתי את מדליית המסיים תוך כדי שאני ממלמל באנגלית שאני לא זוכר את מספר הטלפון שלה.
המתנדבת שמסרה לי את המדלייה שאלה אותי אם אני בסדר ואני כמתוך חלום ממשיך למלמל ששכחתי את מספר הטלפון של ג'ניס חזור ועוד חזור. היא פונה אל האחרות בקו הסיום ואומרת: "מה שריצת מרתון עושה לרצים מסויימים."
היום, כבר אפשר להצמיד טלפון נייד לזרוע, מה שאני נוהג לעשות בכל האימונים הארוכים ולעיתים בריצות המרתון, ואם אני פוגש מישהי שמוצאת חן בעיניי אני נוהג לבקש את מספר הטלפון שלה ומיד מכניסו לזכרון.
נפלאות הקידמה.
