קשורים זה בזו בעבותות של אהבה
מחבקת אותו מחבק אותה,
מטיילים יום יום יחד בשדרה
גם אם על העיר יורדת החשיכה.
יד ביד נעצרים ליד ספסל
עליו יושב לו זקן מטורלל,
צועק: "אצלנו בנהלל
את הפריצות לא הציגו בכלל".
צוחקים השניים בפה מלא
"אנחנו בעיר מדוע זה בנו תבהה?"
הרי את השדות החקלאי היה ממלא
מטפל באהבה בכל שדה".
ממשיכים הלאה לספסל ריק
עובד נקיון את הספל ממרק,
נראה שאף אדם בשדרה לא שובת
את אהבתם ייחפשו בספסל אחר.
הערב יורד ואיתו הצינה
שמתפשטת בערפילים בעיר הגדולה,
היום כבר נגמר אך לא האהבה
שתמשיך לפרוח בשדרה גם בחשיכה.
נכתב על ידי
running050, גבר בן 68 מחיפה, בתאריך 17/09/2011
(סיפור זה נצפה 3,058 פעמים)
