השעה 4 לפנות בוקר
ואני מתייצב לפני הדלת,
עומדת מחכה ועל פניה מעין אושר
אומרת "או איזה משמרת מעייפת!"
אני תוהה למה היא מתכוונת
הרי החולים ברובם ישנים,
שעות עירות הרבה בשבוע צוברת
מחכה לראשוני החולים שמתעוררים.
"כמה סוכר?" היא שואלת
"בלי" אני עונה,
פעמון הקריאה מזמזם
ראשון החולים התעורר וכבר פועה.
מגישה לי את הקפה במהירות
ורצה לחדר 5 לטפל בחולה,
אני לוגם מן הקפה החם בזהירות
ומחכה בקוצר רוח לשובה.
"יש לנו עוד חצי שעה עד שהחברה יתעוררו
מה שלומך? החלטת לבקר ממש לפני האימון",
ואני מביט בה בעיניים עירניות
מחכך את כף רגלי ברגלה,
לרגע משתפת אותי באותה דבקות
כאילו הייתי כבר בעלה.
מסיים הקפה השעה כבר 5
אומר שצריך לצאת לאימון,
מנשקה לפני שתתחיל להתאושש
ויוצא במצב רוח טוב מבעד דלת המחלקה.
נכתב על ידי
running050, גבר בן 68 מחיפה, בתאריך 02/11/2011
(סיפור זה נצפה 3,085 פעמים)
