הדוק המכסה את עיניי
לא גורע מיופייך הניכר,
העננות המתקדרת מעל שמיי
ואני מביט בך ולא נשבר.
הילוכך הנשי הנישא בחן רב
מעיר אותי משרעפי תוגה,
כשמך הוא מירב
הרי המירב שבך מכה בי כתהודה.
פושטת את בגדייך בתנועות מהירות
ואני מביט בך מוקסם,
משייט בכפות ידיי על גופך בזהירות
חש שגופך חם.
אבל הערצה לך
מונעת ממני את התעוזה,
כי כל שאעשה בך
עשוי לגרוע מההנאה.
מכבדת את רצוני בנשיקה עמוקה
חיש מתלבשת במסודר,
מבקשת לחבקני באהבה רבה
ואומרת: "תמיד יש לנו את המחר".
נפרד ממך בנשיקה חמה
ואת כורכת את זרועותייך סביב מותניי,
מבקשת את הדקה הבאה עימדי
חובקת חזק את זרועותיי.
ניפגש שוב לאחר כמה שעות
אני לאחר אימון
ואת לאחר שתי משמרות רצופות
משתוקקים לחיבה ההדדית ולרגש שעבר שימון.
נכתב על ידי
running050, גבר בן 68 מחיפה, בתאריך 03/10/2011
(סיפור זה נצפה 2,898 פעמים)
