הולך למקומות להם נהגנו ללכת
פוגש את אותם אנשים שאיתם נהגנו לשבת,
העדרותה פשוט כואבת
היתה לי לאבן שואבת.
רק יומיים עברו מאז נסעה
אני יודע שהיא נמצאת במקום סכנה,
מתפלל שדבר לא יקרה ותחזור שלמה בגופה
בטח מקווה שאחדש קשר עימה.
מידיי פעם שולחת לי מסרונים
מבקשת שאערוך לה מאמרים,
מתכוננת ברצינות ללימודים
אין ספק שתצטיין ותפיק ציונים גבוהים.
עוד שבוע תחזור לארצה
אל משפחתה החמה והאהובה,
יודעת שאני כאן וחסר לה
וליבי רוחש אליה בהרבה אהבה.
לא יודע מה יקרה
אני עדיין במוד של מה שהיה והוזה,
חושב עליה לאחר כל דבר שעושה
תוהה מה באמת יהיה...
נכתב על ידי
running050, גבר בן 68 מחיפה, בתאריך 02/04/2011
(סיפור זה נצפה 3,093 פעמים)