זה כואב, כל יום בלעדיה
וזה פוצע.
אני כבר לא חייב, היא כבר לא חייבת
על אף - זה פוצע.
כל יום שעובר הוא כמו נצח
אומרים ישנן אחרות מה אתה בוכה?
מדוע עם עצמך אתה מתנצח?
אבל בכל זאת זה כואב
וזה פוצע.
הזכרונות לא מתקהים
הם נשארים טריים ולחים
וזה כואב וזה פוצע.
הגיל עושה את שלו,
אבל בכל גיל האהבה פועמת
וכשהיא נגמרת כשבץ
זה כואב וזה פוצע.
זה מגליד, זה מצטלק
אבל בכל זאת - זה כואב
וזה פוצע.
נכתב על ידי
running050, גבר בן 68 מחיפה, בתאריך 12/04/2012
(סיפור זה נצפה 3,183 פעמים)
