"אסגיר את סודותי" הוא לחש לה חרישית
"אמלא את יומך בענווה אנושית..."
"אקחך למחוזות לא ידעת מעולם
שם האושר הרגשי כלל לא תם..."
"אחפש נצורות ונפלאות באופייך
אשחרר את מכאובייך מתוך נצרתך..."
כך מפליג הוא בשבחי יכולתו
והיא מחפשת לשחרר נצרתו,
כך בערב נפלא שם בביתו
היכן שרבות כבר אכלו מפריו.
אך לא היא, היא תקום ותלך
כאשר הגבר הזה בשנתו ייתהפך,
כי פתייה היא כבר הפסיקה להיות מזמן
גם אם הסכימה לשחרר לו את הנדן.
ובבוקר כשהוא קם מרוצה ונינוח
הוא הבין שלמילותיו אין שום כוח,
כי מרוב שבחים הוא החל לנפוח
כל מה שנוצר בפטפוטי מוח...
נכתב על ידי
running050, גבר בן 68 מחיפה, בתאריך 05/07/2011
(סיפור זה נצפה 3,088 פעמים)
