פתחתי עם יונתן בקצב לא רע
לפנינו רצה בחורה קטנה ונאה,
רצה בקצב אחיד ומהיר
ואנחנו לא שואפים להגביר.
יונתן מבחין שאני לא שם לב לדבריו
"באת להתחרות או מישהי לצוד?"
דבריו מעירים אותי כעקיצת דבורה
ושלושתינו נכנסים לקצב שיוט.
בקילומטר ה-16 אני סוגר על הרצה
פונה אליה ומתחיל לשאול,
"אני דוברת אנגלית לא מפה
באנגלית תוכל לשאול הכל."
מדברים על ריצה ומה היא עושה
בת כמה היא ואיפה שוהה,
מתחיל להתעניין יותר ויותר
ויונתן משגיח עליי כשוטר.
החלטתי להקשיב לדבריו
נסוגתי מעט לאחור,
נתלה על קצב ריצתה כקולב
"אתן לך את מספר הטלפון שלי כשנגמור."
החלה להגביר ונעלמה קדימה
אני ויונתן בקצב אחיד,
מתכנס בתוכי פנימה
מגביר במקום להאיט.
כך המשכנו עד לסיבוב
אני מבחין בה ומגביר,
יונתן צועק לי בטרוף
"אתה יותר מדי מהיר."
כך המשכתי עד הסוף
צעקת אנשים מהקהל לקראת הסיום,
מאיימות לקרוע באוזניי את עור התוף
העיקר שאחדש עימה את הדיון.
מאושר מתוצאה מעולה
מתחיל לחפש אחריה בין כולם,
מברר באיזה תוצאה סיימה
ויודע שהיא עדיין כאן.
חמש דקות הפרידו בינינו
ואני אפילו לא שותה בסיום,
רוצה לחדש עימה את שיחתנו
הכל בשל חמש דקות בדיוק.
נכתב על ידי
running050, גבר בן 68 מחיפה, בתאריך 30/01/2011
(סיפור זה נצפה 3,151 פעמים)
