שובל של ריח בושם משתרך בלכתה
ואני מרחיב נחיריי כבהמה,
יופייה ניכר גם מרחוק
מריח, נועץ מבט בלבהות.
הריח מהדהד ברקותיי
מרעיד את מה שנשאר מעלומיי,
ממשיך לבהות בהילוכה
ועל פניי הבעת מבוכה.
אין זה מטבעי כך לבהות
כבהמה אשר יצאה לרעות,
אך הריח הוא כה נעים
מנתב בחושיי תלמים.
הנה היא מתרחקת מבלי לדעת
מחשבותיי כלפיה כבר הפכו לגוון דלעת,
הנה זה אשתהה עוד מעט
עד שיפוג הריח ועמו הלהט.
נכתב על ידי
running050, גבר בן 68 מחיפה, בתאריך 02/04/2012
(סיפור זה נצפה 2,913 פעמים)
