פרולוג
אני נמנה על חברת הרצים והרצות, ואלו הם האנשים שיש לי קשר עימהם גם לאחר הריצה באירועים חברתיים אם אלו חתונות, בר מיצוות ובת מיצוות, בריתות, נסיעות לחו"ל או סתם מיפגשי חולין פה ושם. לחלקנו גם קשרים מיקצועיים והסתעפויותיהם.
חלק מהם עדיין בפרק א, חלקם בפרק ב וחלקם כמוני עדיין נמצאים בפרולוג ולא הגיעו עדיין לפרק א מבחירה וחלק מחוסר מזל, אם אפשר לקרוא לזה כך.
אתמול ע. הטריאתלט לשעבר והשחיין של היום התחתן סוף סוף. בן ארבעים הילד. ורק לפני שנה אמר אם ברצינות ואם בהיתול: "עזוב אותך מנשים, רק צרות הן מביאות." "לא נכון" אני עניתי לו, "כשתפגוש את האחת תראה איך מהר תתחתן."
והנה אתמול זה קרה. שמחתי מאוד בשבילו, אך נעשיתי בתוכי עצוב. אני עדיין בפרולוג ולא יודע איך לסיים אותה.
כך גם קורה לי לפעמים כשאני חוזר בשבתות מאימוני הריצה המשותפים עם הרצים והרצות. חלקם חוזרים הביתה לפרק א שלהם או לפרק ב, וחלקם בחיוך: "אנו גמרנו עם זה, חופשיים ומאושרים, כך גם אתה צריך להיות מאיר, בלי דאגות, ללא מחויבות." אולי הם צודקים ואולי לא. הלבד הזה צורב כשאתה נכנס בלילה לבד למיטה. לי אישית חסרה המולת ילדים צוהלים או ממררים את החיים. כך אני מרגיש. "מלאי האהבה שתוסס בתוכי, ככה בשקט, מחכה לו לזלוג מההקדמה לפרק א, בתקווה שיהיה זה פרק ארוך, עד זיקנה אם אפשר.
נו, מה אפשר לעשות, ככה זה בפרולוג.
נכתב על ידי
running050, גבר בן 68 מחיפה, בתאריך 18/02/2011
(סיפור זה נצפה 3,133 פעמים)
