היום היא מאופקת
שותקת במקצת
בפניי מבטי אהבה נועצת
ואני מסב אליה פניי במקצת.
רוצה היא לומר דבר מה
חוששת שאני נרגן
וליבי יוצא אל ליבה
מרגיש כאילו אני אוחז בברזל מלובן.
מחכחכת בגרונה ושואלת:
"מדוע אתה שותק היום?"
ממש בעיניה מתחננת
רק שיהיה בינינו שלום.
אין בליבי דבר כנגדה
אני פשוט עייף ועצוב
מת להיות בקרבה
מת לקבל ממנה ליטוף.
נכנס לקצב שיוט נינוח
היא מצטרפת אליי בקלות
וממשיכה, לא נותנת לי מנוח
שונאת לראות אותי בכזו שיפלות.
מרים את ידי מלטפה ברוך
פניה דומעות במקצת
ניראה שביקעתי קצת את התוך
ולמרות שחם לי אני נרעד.
מבקש להרגיעה
רק שלא תזיל עוד דמעות
ככה זה קורה לי אחרי ריצה ארוכה
שמסרב לקחת ימי מנוחות.
מחר יבוא יום חדש
ואני יודע ששוב אראה אותה
ואכן אני תמיד נרגש
תמיד יפה תמיד מתוקה...
נכתב על ידי
running050, גבר בן 68 מחיפה, בתאריך 20/02/2011
(סיפור זה נצפה 3,151 פעמים)
