את מספרת לי ששנתך נודדת בלילות
המחשבה שאת רחוקה ממני,
את מספרת לי שהקפה של הבוקר טעים גם ללא עוגות
כי את יודעת שאת חלק ממני.
את מספרת לי שבכל ריצה בעיר הבירה
את מחפשת רצים הדומים לי,
את מספרת לי כשאת עוברת ליד הבית הלבן
את נזכרת בביקור שם שהיה לי.
את מספרת לי שבאמבטיות שאת עושה
חסר לך חיכוך בהונותיי,
ושאת מתנגבת מחשבות ממלאות את הקופסה
ואת מתה לעסות את רקותיי.
את מספרת לי הרבה סיפורים
איך שאת לבד ולא רוצה לראות אחרים,
שאני בישראל אוסף מספרי טלפון מרצים
שרובם הם מספרי טלפון של רצות במכנסי ריצה קצרים.
ואני יושב ותוהה עד מתי נספר זה לזו
על איך שאהבה נמרחת במקשי מקלדת זו,
ומתי סיפורי המגרה ייהפכו שוב למציאות
אך מה שאוכל לומר שאת חזק בליבי ואת פה.
נכתב על ידי
running050, גבר בן 68 מחיפה, בתאריך 18/10/2011
(סיפור זה נצפה 3,039 פעמים)
