שערך מתנפנף ברוח הקלה
שפתייך משוחות באודם חיוור,
לפני הירידה במדרגות, לפני העליה למטוס
חיבוק אחרון, עיניי דומעות ואני כעיוור.
בושם עורך נישא אל אפי
אצבעות ידייך מרפרפות על פני,
לפני הירידה במדרגות, לפני העליה למטוס
וצחור שינייך מכה בעיניי.
חיבוק אחרון ואולי לזמן רב
חיבוק של אוהבת,
את הלביאה ואני הזנב
חיבוק שמשאיר בליבי כוויה כואבת.
עוד חיבוק ואת בדרך למטוס
אני לא מתאפק ועיניי דומעות,
מנפנפת לי לשלום משער 3
ואני חוזר הביתה בזרועות כואבות,
אכן חיבוק אחרון והוא היה מתוק.
נכתב על ידי
running050, גבר בן 68 מחיפה, בתאריך 12/01/2012
(סיפור זה נצפה 3,285 פעמים)
