כולנו באים לאור העולם כמפות צחורות. כך גם הנשים והגברים שרוצים להכיר זה את זו. אני מכיר שתיים. האחת לא מפה, והיא מפה צחורה עם דגל פסים וכוכבים . והיא אוהבת אותי מאוד. אני לא נשאר אדיש לכך. האחרת מפה צחורה, מקומית עם שני פסים כחולים ובאמצע מגן דוד.
אותה אני אוהב, ולמרות שיש בה כתמים שנוספו עם השנים, אני רואה את הלבן בלבד ואילו הכתמים הם שקופים בעיניי. וכמה הייתי רוצה להיות כתם בחיה והיא כתם בחיי. זה לא הולך, אף על פי שאני יודע שהיא גם אוהבת אותי. ובכל זאת, עטפה את עצמה בנייר צלופן ואינה נותנת לקלוף את העטיפה ולהקשר אליה.
בשל כך אנו חולקים את הרצון המשותף להכיר, אולי, מישהי, דרך האתר או כעוד אמצעי לא להישאר לבד.
נשים רבות מציגות עצמן כמפות צחורות אף על פי שעברו גירושים, פרידה או חס וחלילה איבדו את יקיריהן.
אולי זה ישמע נאיבי, אבל אישה שאני מתאהב בה אני מוכן לקבל אותה כמפה צחורה והופך את הכתמים שנוספו עם השנים לשקופים, בלתי נראים. אבל זה לא תמיד הולך. עובדה, אני מתייר לי באתר. כך גם אתם ואתן, וכל אחד ואחת מסיבותיהם וסיבותיהן.
החיים הם מכבסה אחת גדולה עבורנו.
נכתב על ידי
running050, גבר בן 68 מחיפה, בתאריך 13/07/2011
(סיפור זה נצפה 2,748 פעמים)
