על הערב יורדת תוגה
ברור לה על מה היתה המהומה
הוא ניסה וניסה ושוב ניסה
אך היא סירבה לא נתרצתה.
ערפל מכסה את השביל
היא מסרבת שאותה יוביל
ירח חיוור בערפל מכחיל
והיא פוסעת לבד שם בשביל.
מרחוק הוא מביט בה בדמעה
היא סתם עקשנית, אז מה
אך הוא מסרב להבין אותה
היא לא תיתן לו סתם את עצמה
גם אם ייתן מתנה ועוד מתנה.
השער בפתח ביתו נסגר חרישית
היא כבר ליד המכונית
מביטה שוב לעבר התלולית
והוא בטח מציץ לעברה דרך העינית.
היא לא יודעת אם תשוב בקרוב
גם אם יבטיח ויערוב
את מה שנשאר מיחסיהם תאסוף
תקבור בזכרון ותשים לזה סוף...
נכתב על ידי
running050, גבר בן 68 מחיפה, בתאריך 27/03/2011
(סיפור זה נצפה 3,190 פעמים)
