עם תרמיל על כתפו וצידה באמתחתו
יצא הוא לעיר הגדולה
שיכר בנוד להרוות צמאונו
כמקובל באותה תקופה.
עיר גדולה בימי הביניים שערים בה לרוב
החייל בפתח בודק אותו במבטו
כאילו היה איזה נווד או אפילו קוף
ממהר הוא לחלוף מבעד לעמדתו.
אכן נווד הוא האיש, לחפש את מזלו יצא
קצת כסף ורכוש אסף לביתו
אולי גם יימצא פה אישה הגונה
יביאה לכפרו הכומר ישיאו.
והנה היא עלמת חן יפה בכרכרה
צועקת היא בקול דק לעברו
"התואיל נווד יקר לעזרי לבוא כי עזבני משרתי"
הנווד מתעשת וממהר עם צרורו
להגיש לעלמת החן עזרה
והנה היא מציעה לו משרה בביתה
כסף ובקתה להכיל את עצמו
כמקובל באותה תקופה.
הנווד שיצא לעשות לביתו וגם למצוא אישה
מצא עצמו מסכים ומיד
הנה מצא בית, עבודה ואישה, אם כי לשרתה
כאן ייתחזק וייקבל מעמד.
כך עברו להן שלוש שנים הוא והעלמה יחד ישנים
והוא מעז ומציע את עצמו
"אשאר כאן ותלדי ילדים"
הוא יודע שכבר לא יחזור לכפרו
אישה הוא מצא, חלפו הימים
הנה מצא פה את אושרו
מזל של נווד, כמקובל באותה תקופה
וכאן יישאר עד יבוא יומו.
נכתב על ידי
running050, גבר בן 68 מחיפה, בתאריך 30/05/2011
(סיפור זה נצפה 2,885 פעמים)
