כשאני רץ בדרך חוף הים
היא הולכת לעומתי מחייכת,
עד כדי גיחוך או צחוק גלוי.
ואני תוהה על מה ולמה מחייכת.
זוגתי לריצה אומרת שטוב לה,
ואני מוסיף: "היא נזכרת בלילה שעבר
היה טוב והטוב לא נגמר".
ולמחרת אני רץ לבד ושוב היא מולי,
הולכת בצעד נמרץ ומחייכת.
"לילות מעניינים עוברים על אישה זאת,
חיוכה לא מש מפניה".
עוברים כמה ימים ללא נוכחותה
ושוב היא צועדת מולי ומחייכת.
חיוך רחב עד כדי כך
שקמטי החיוך ברורים וחקוקים.
שלשולם היא פרצה בצחוק קל כשעברתי לידה,
והתחלתי לבדוק עצמי היטב.
אני בוחן את מראי, ממשש את פני,
אין שום בעייה.
אתמול, כשעברתי לידה בריצה בכיוון הליכתה.,
הפעם אף היא רצה, וזו הפעם הראשונה
שראיתיה רצה.
הבטתי בפניה ושוב היא מחייכת.
ואני שב ותוהה, ודאי חייה נעימים או
שלילותיה כה מענגים...
נכתב על ידי
running050, גבר בן 68 מחיפה, בתאריך 14/10/2011
(סיפור זה נצפה 2,766 פעמים)
