עוד שבוע עבר ושוב מגיע יום ראשון
דבר לא השתנה ועדיין לבד,
אפילו ממאן לישון.
שבוע רודף שבוע ואתה מתחיל להתייחס
למחשב כאל צעצוע פלא
שאולי, פה ושם, יוציא אותך מהמצב המנחס.
לכתוב עוד שיר או סיפור שקרה
לקוות שאולי מישהי רצינית אל פתחך תבוא
לקלוע אל המטרה.
ואם כבר מישהי פנתה אליך בהודעה
ואכן הביעה ברצינות את רצונה בקשר
אזיי, את האפשרות לכתוב פשוט חסמה.
עוד שבוע עבר ואחריו חודש ועוד חודש
ואני את מכסת סיפוריי ממלא בגודש
וממשיך להביט ישירות באופק.
נכתב על ידי
running050, גבר בן 68 מחיפה, בתאריך 22/05/2011
(סיפור זה נצפה 3,082 פעמים)
