אז שוב פעם עשיתי זאת,
שוב שכבתי עם זאת או עם אחרת.
ושוב מחשבותיי כעוסות
הרי תמיד אפשר לעשות זאת
ואת הרצון האמיתי לכסות.
זה שדוחק בך בלילות וברגעי התעמקות
זה שדוחק בך להגיע לזוגיות,
לא לרבוץ רק על ערגות העבר
לנסות למצוא את אבן הענבר
שתפתח לך צוהר אל המחר,
ולאחריו עוד מחר ועוד מחר
וכל מה שישאר וכל מה שנישאר
להמשיך איתה פה או בניכר.
לפתוח לבבות זה לזו
לא לחכות שהוא יבוא או היא תבוא,
להגיש פרח גם כשלא צריך
להכיל את הרגש והאהבה כמו בתוך כריך.
להרגיש את המים, השמים
לעשות את זה יחד, בשניים
לא לשנה, שנתיים
אלא לתמיד,
להדליק סוף סוף את הלפיד
שיאיר את דרכי ודרכה לעבר העתיד.נכתב על ידי
running050, גבר בן 68 מחיפה, בתאריך 13/02/2011
(סיפור זה נצפה 3,024 פעמים)
