חדר מיון בעיר קטנה באמריקה. שם זכיתי לחוות לידת תינוק מקרוב, לא בעין המצלמה.
שעת בוקר מאוחרת. לחדר המיון מתפרצים פרמדיק ופרמדיקית וצועקים: "היא עומדת ללדת." אין זמן להעביר את היולדת לחדר לידה. מזעיקים לחדר המיון מיילד, ד"ר כלשהו.
ואז אני שומע ברקע: "פחדן, ללכת מכות עם נהגי משאיות אחרים אתה מסוגל, אבל להשתתף בלידת בנך הראשון אתה לא מסוגל. עשית את זה נקי אך מפחד לראות קצת דם, להחזיק לאשתך את היד בשעת הצורך. צא, צא פחדן."
הבעל יוצא ואז היא מפנה מבטה אליי, תוך כדי העווית הפנים בגלל הצירים התכופים שפוקדים אותה. "אתה" היא אומרת "אתה בטח לא מפחד מקצת דם, אני מבקשת שתאחז בידי תוך כדי הלידה."
הרופא אומר: "גברת הוא לא בעלך, קיראי לו, הבחור רק עובד פה."
"אני דורשת בכל תוקף שהוא כן יאחז בידי." הרופא מהנהן בראשו ומבקש ממני להישאר. הוא לוחש על אוזני ומציין שהיא קצינת המשטרה הבכירה ביותר בעיר והיא רגילה שעושים כדבריה. בעלה הוא נהג משאית, אך בבית היא שולטת. פשוט חיבור לא רגיל בין גבר לאישה.
אני אוחז בכף ידה של הקצינה ולמרות הכאבים התכופים היא פונה אליי ואומרת: "אני מקווה שאתה לא נגעל ובטח ובטח אתה נהנה מיחסי התייחדות. כן, אני גם מכירה אותך כרץ ישראלי שפה ושם עוקץ את אחת הרצות."
אני מסמיק, לא להאמין שאישה כזאת מדברת כך.
הלידה עוברת די מהר. הרופא שואל אותי אם אני רוצה לחתוך את חבל הטבור ומבקש את הסכמתה של היולדת. היא מהנהנת בראשה, אני חותך כפי שהוא מורה לי. היולדת מבקשת שאתכופף לעבר פניה ומנשקת אותי ברוך. ובדיוק שהיא עושה זאת הבעל מציץ ומיד מתרעם עך כך שהיא כבר בוגדת בו.
הוא מסתכל בי במבט חודר טופח בעוז על גבי ואומר: "היצלת אותי". חבטה ששולחת אותי ישירות החוצה מהחדר לשתיית קפה מרגיעה ולעוד יום לא שיגרתי בחדר מיון.
נכתב על ידי
running050, גבר בן 68 מחיפה, בתאריך 15/02/2011
(סיפור זה נצפה 3,132 פעמים)
