מכאן ועד עולם... אגיש לך אותו במגש של כסף... אני לא כמו כולם... אצלי זה נובע ממעמקי הנפש... החוב כלפי אחרות כבר מזמן שולם...אין יותר עקבות סמיכים של רפש.
את מקבלת זאת בשתיקה... אשר רועמת ומתגלגלת על פניי... הזה סימן של ברכה?... מה שיחדור את מעמקיי... כי גדולה וגבוהה היא הקדרה... רבה מלהכיל רק את רגשותי.
סביבי המולה של יום יום...כזאת שאופיינית לאחרות... אך אצלי זה באמת נעשה בתום... בואי נדלג על כל המהמורות... נכריז על שיחות שלום... וננפץ את כל איסורי השלשלאות.
נכתב על ידי
running050, גבר בן 68 מחיפה, בתאריך 28/01/2011
(סיפור זה נצפה 3,095 פעמים)