קר, קשה, מה זה כבר משנה
אני יושב איתה ולוגם קפה
מה שהיא מבקשת אני עושה.
פתיתיי שלג יורדים על העיר ברכות
והיא מתמתחת במעין התפרקות
נראית כאילו נחלצת מסף התפרקות.
קר, קשה, זה כבר לא משנה
איפה שאשב אני אבכה
גם אם זה לא מראה יפה.
צפירה של ניידת משטרה נשמעת קרוב
מבען לחלון אני מבחין בשוטר רטוב
ובניידת עצור שמביט עלי כאילו הייתי קוף.
קר, קשה, אולי בכל זאת משנה
אני מזמין עוד כוס קפה
והיא מזמינה דבר מאפה.
עד מתי מצב זה יימשך?
העצב בליבי כה חזק נושך
את דם עורקיי אל החוץ שופך.
קר, קשה, עכשיו זה משנה
סוף סוף סיפרה לי ששמו מנשה
איך לא ידעתי גם הוא רופא.
נכתב על ידי
running050, גבר בן 68 מחיפה, בתאריך 21/01/2011
(סיפור זה נצפה 3,124 פעמים)
