סוף סוף הגיע היום המיוחל וניהול המלון עובר לרשותי למשך החודשיים הבאים. אחריות כבדה ומפחידה, מלון גדול בעיר הכי ידוע בעולם וברשת עולמית ידועה. כל הידע שצברתי, כל הנסיון שהתנסתי בו, עליי להנחיל בתיפקודי כמנהל.
אין יותר שעות עבודה מוגבלות בחודשיים אלו אלא אחריות בכל שעות היממה.
החלטתי למשוך את שהותי במלון למשך הלילה, לתפקד גם כמנהל הקבלה ולקבל קבוצת תיירים בת 150 איש מאחת מחברות התעופה הגדולות בעולם, שאמורה הייתה להגיע בסביבות השעה ארבע לפנות בוקר.
השעה לקראת שתיים לפנות בוקר. אני עורך את הטרייל היומי עם פקיד הלילה. אני מבחין במישהו מוכר מבחירי העיריה יוצא בזריזות מאחת המעליות ומסמן לי "האש מיסטר צ'סניק, לא הייתי פה," ויוצא מבעד הדלת המסתובבת.
עוברות מספר דקות וטלפון לקבלה. "אני מנסה להשיג את מנהל המלון. אמרו לי שהוא פה. מדוע השרות שלכם כה איטי היום?" עניתי מיד לשיחה, התנצלתי והבטחתי להביא לגברת המתלוננת בקבוק שמפניה מקורר כפי שדרשה.
תוך מספר דקות הגעתי לקומה הנכונה וכשפניתי במסדרון לעבר דלת חדרה של האורחת, הבחנתי שהדלת פתוחה קמעה. חשש התגנב לליבי שמא קרה משהו לגברת. שקלתי אם להכנס לחדר או להזעיק את אנשי הביטחון של המלון בטרם אכנס לחדר.
החלטתי בכל זאת להקיש על הדלת וקראתי בקול: "גבירתי זה מנהל המלון, האם הכל כשורה?" הדלת נפתחה לרווחה ולפניי עמדה אישה יפת מראה, עירומה לחלוטין. ראיתי שהיא קצת יותר ממבוסמת. היא תפסה אותי בעניבתי משכה אותי פנימה וטרקה את הדלת.
ביקשתי ממנה להירגע לתת לי להניח את קערת הקרח עם בקבוק השמפניה והכוסות שביקשה על שולחן החדר, שהיה אחד משלושה שהרכיבו את הסוויטה. אין ספק, המחיר ללילה של קרוב ל-1000 דולר רמז על כך שהאורחת הזאת יכולה להרשות לעצמה את הוצאת המחיר הזה.
היא אמרה לי בטון שאינו משתמע לשתי פנים: "או שאתה שוכב איתי כאן ועכשיו, או שאני מתלוננת על כך שניסית לאנוס אותי!" ידעתי שכזה דבר יהרוס את כל מה שבניתי עד עכשיו. לימודיי באוניברסיטה, העבודה במלון, ביטול אשרת העבודה שלי ואשרת הלימודים וככל הנראה גם הסתבכות משפטית שלא באשמתי.
הבנתי שלא תהיה לי ברירה ואצטרך לשתף פעולה. ואכן, כך עשיתי. הנאה לחוד ומחשבות אימה לחוד. למזלי זה היה קצר. היות והיתה כבר בגילופין, היא נרדמה. התנקיתי ככל האפשר, התלבשתי וירדתי מיד לקבלה.
פקיד הלילה סיים את עריכת החשבון היומי והניח את הסיכומים על שולחני. התכוננו לקבלת הקבוצה הגדולה, ואכן כשהגיעו, קלטנו אותם מהר וביעילות ותוך 20 דקות כולם היו בחדרים שלהם.
בבוקר הגיע למלון ד. ט. הידוע עם קבוצת אנשים. כולם לבושים בחליפות מחוייטות שלושה חלקים. כששאל לשלומי, ואיך היה הלילה הראשון, סיפרתי לו את אשר קרה.
"אל תדאג מאיר, היא אומנם עשירה, אך סתם יצאנית. אני עשיר הרבה יותר ממנה, ואם כסף הוא פה שם המשחק, היא תסיים אותו מהר מאוד."
ואכן כך היה. ד. ניגש אליי למחרת בבוקר: "אין לך מה לדאוג היא לא תופיע פה יותר וגם לא תטריד אף אחד אחר. בכל אופן, לא בתקופה הקרובה. רק דאג לערוך את הבדיקה הרפואית הנחוצה."
נשמתי לרווחה על כך, ועוד יותר על שלילת בעיה רפואית כלשהי.
הימים הבאים היו לחוצים אך נקיים מכל תקרית יוצאת דופן מבחינתי.
מזל של מתחילים.
