כל פרח שאני שותל בגינת המרפסת של דודתי
הוא פרח שאני שותל בלב אהובתי,
אותה אחת שעולה ופורחת במחשבותיי
והיא אכן פרח ששינה את חיי.
אומנם היה זה לזמן קצר, רק שלושה חודשים
אך כל יום היה בבחינת קן אהבים
וכל לילה ליל עינוגים.
הקשר בינינו נותק רק פיזית
אך שיחות הטלפון, המסרונים והדוא"ל
עוברים בינינו לפחות פעם ביום.
והיא מחכה לתשובתי, להצעת הנישואין
שזרקה לעומתי, ואני מתלבט
כי גם כאן פורח לו פרח שהשתרש בליבי
ואין יפה ממנו, אך גם פוצע אותי.
גינת פרחים יפה שתולה בליבי
ואני איני יודע את מי מהן להשקות יותר
את זו שרחוקה ורוצה כל כך אותי
או את זו שכאן ומונעת ממני.
אמשיך להשקות את שני הפרחים
ואולי אחד מהם יתיר לי לטעום מהאבקנים
לאבקני לתמיד, לעולמים.
נכתב על ידי
running050, גבר בן 68 מחיפה, בתאריך 21/04/2011
(סיפור זה נצפה 3,123 פעמים)
