הייתי רק בן 30 וקצת, ועדיין שירתתי במילואים.
שעת דמדומים, משמרת קשר עומדת להסתיים. בחוץ קר ומידת החום נושקת ל-0. התנור בחדר הקשר לא עוזר הרבה.
הלילה מופקדת עלינו סמלת קשר תורנית. עירקית במוצאה, בת 23 וחמודה. הדלת נפתחת והסמלת נכנסת לחדר: "כל תעבורת הקשר עוברת היום בקושי, אני מתה קצת לנוח, לפני ישיבת הבוקר של המפקד. היא נשכבת על המיטה, חולצת את נעליה ופושטת את גרביה, משתרעת על המיטה ומתמתחת.
אני מביט בכפות רגליה והמחשבות מתחילות לסמם את מוחי. היא מבחינה במבטיי ושואלת: "אתה חושב שתוכל להישאר בהאזנה ולהסתדר בקשר איתי?" "בהחלט!" אני משיב. והיא מתחילה להסיר את בגדיה וכנשארה עירומה החלטה להפשיט גם אותי. ואני, אוזן אחת למקמ"ש ואוזן שניה זוכה לליטופיה. אני מתחמם ואת השאר אין צורך לתאר. כל בר דעת יכול לכתוב את התסריט.
היא מחייכת ואומרת: "לא להאמין, אני רעננה ומודה לך על היענותך." "וכי מה רצית? אני מודה לך."
שנינו צוחקים והיא מתלבשת, יוצאת מן החדר וכעבור כמה דקות חוזרת עם כוס קפה גדולה ועוגה נהדרת, היישר ממקררו של מפקד המתקן.
משאירה לי פתק ועליו רשום שמה, כתובתה ומספר הטלפון. ודווקא אז מתחילה תעבורת קשר לזרום אליי ואני מסיים את המשמרת, גם כן, כעבור שעה.
נכתב על ידי
running050, גבר בן 68 מחיפה, בתאריך 09/05/2011
(סיפור זה נצפה 3,207 פעמים)
