הן באות בכל הגדלים והצורות. חלקן רצות מהר, חלקן לאט יותר וחלקן ממש איטיות.
מיום ליום גדל מספרן של הנשים בספורט הריצה ובספורט הטריאתלון, וחלקן מגיע להישגים בינלאומיים מרשימים.
אני חולף על פני נערות צעירות, בחורות ונשים מתבגרות, כשהחתך האופייני הוא בגליים 32 עד .55 מכיר אותן בשמן הפרטי ובמשך הזמן הופכים לחברים כמו שקורה במשפחת הרצים.
הנה לפניי רצה מתייסרת ואני סוגר את הפער אליה ומביט בפניה. שואל אותה אם קשה לה והיא עונה בהחלט. אני משיב שתנסה להאיט ולא למשוך חזק, שתסיים ועם הסיום תבוא ההרגשה הטובה של עצם הסיום והסיפוק העצום, מה שיביא להשתתפות באירועים הבאים.
עוזב אותה ומפליג קדימה ופוגש את אחת הרצות המהירות, קורא בשמה ומאחל לה הצלחה. היא עונה בתודה ולפעמים פשוט פורצת קדימה ומשאירה אותי ללא מענה, ואני מצידי מנסה, כאתגר, לדלוק אחריה בקצב מתגבר ולהשיגה.
כן, אלו הנשים בספורט הריצה והטריאתלון בארץ ובעולם, והן לא שונות מהגברים וככל שייגדל מספרן כן יישובח. ואני כרץ מרתון וותיק מצדיע להן, אוהב אותן וארצה לראות כמה שיותר מהן בנעלי ריצה ושועטות בכבישים ובדרכי העפר לתפארתן.
נכתב על ידי
running050, גבר בן 68 מחיפה, בתאריך 21/05/2011
(סיפור זה נצפה 2,858 פעמים)
