פנים ענוגות
אך בתוכה סופה של אש,
פנים יפות
וממנה אני חושש.
לביאה בעור של טלה
מילים מנומסות,
ואני את עצמי לפניה לא מוצא
לעולם פניה לא כעוסות.
פנים יפות
אך באופייה מנהיגת להקת לביאות,
מילים ברורות
חוסמת בפני את כל הכניסות.
פנים מתוקות
ואני מנסה את כל האפשר,
מבהירה לי מהן האפשרויות
ולי לא נותר אלא רק את שמותר.
נכתב על ידי
running050, גבר בן 68 מחיפה, בתאריך 03/01/2012
(סיפור זה נצפה 3,175 פעמים)
