בדממה רועמת אני צריך להניח לעבר
אך לא כך, זה כלל לא נגמר,
שום דבר בינינו לא נשבר
אולי בכל זאת נגיע אל הגמר.
הימים חולפים במהירות
אני מתנהל מולה בזהירות
היא מצידה כלל לא מתנהגת ביהירות
אלא להיפך, ממש באבירות.
מתחשבת בפער השעות
מנסה בכל שיחה תשובה ממני לדלות
ואני, אף על פי שלא רוצה, שואב ממנה כוחות.
ושוב חוזרת שיגרת השיחות
מדברים על ענייני דיומה
איך היה ומה קורה שם בבירה,
איך הולך לה עם הריצה
כיצד אימוניה לקראת המטרה.
משפץ מידי פעם את תוכנית האימונים שלה
שואל מה קורה עם תחילת הלימודים באוניברסיטה,
כי הרי יש לה מטרה
להיהפך ברבות הימים לפוליטיקאית מן השורה.
השיחה מסתיימת ב"אני אוהב", אני אוהבת"
ניכר בקולה שהיא מאוכזבת,
הסאגה בינינו נסחבת
אך היא בשלה, ובצדק לא מוותרת.
נכתב על ידי
running050, גבר בן 68 מחיפה, בתאריך 18/04/2011
(סיפור זה נצפה 3,039 פעמים)
