כזוג נעליים חדשות אני מתהדר בה
בכל ריצה פעמיים בשבוע,
היא מרבה לחייך על כל בדיחה
ואף על פי כן נוע תנוע.
ריצתה מאופיינת בחן נשי
משתדל שלא להביט בחזה,
מבחינה בי מגניב מדי פעם את מבטי
אך לא מוציאה הגה מהפה.
הבוקר מתאפיין בלחות איומה
והיא חוששת שלא תסיים,
אני מציע להחזיק את ידה
"וכך" אני אומר "לסוף נתקדם".
"הנה הסוף בוא את מסיימת
ואני ממשיך הלאה",
עוברת לצד השני ובמדרגות אל הגשר מטפסת
ואני שועט שוב קדימה.
מחר אסמס לה בשנית
לבדוק אם תוכל לרוץ שוב בבוקר,
כי חברה אולי לא בודק במראה הצדדית
ואותה אף פעם לא חוקר...
נכתב על ידי
running050, גבר בן 68 מחיפה, בתאריך 01/08/2011
(סיפור זה נצפה 2,943 פעמים)